הסיבה הנסתרת לכישלון המחממים מסוג IP65
יש סוד לגבי מחממים מסוג IP65: ברוב המקרים, הם אינם כושלים בגלל דליפה במעטפת החיצונית שלהם. זו לא בדרך כלל הבעיה.
הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים נכנסים למחמם.
במערכות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה, נקודה זו מהווה בעצם “צוואר בקבוק” תרמי. אם האטימה אינה מושלמת, החום מתחיל להתפשט לאורך החוטים. זה גורם לבידוד להיהרס, עד שהוא נהיה שביר ונסדק. וכשזה קורה, יש סיכוי לקצר חשמלי. פשוט כל כך.
למה החוטים נהרסים
החום תמיד זז. במחממים אלו, החוטים נעשים חמים מאוד, וללא אטימה טובה, החום עובר ישירות אל הטרמינלים החשמליים.
רבים מהחומרים האטומיים הזולים משתמשים בסיליקון או גומי רגילים. אלו עובדים טוב עד טמפרטורה של כ-150°C – אחר כך הם כבר לא עובדים. אנו משתמשים בחומרים מיוחדים שעמידים בפני חום גבוה. זה מונע את חדירת הלחות, אך חשוב יותר – זה מונע את העברת החום.
הכל תלוי באזור המעבר הזה.
אם האטימה קשה מדי, החוטים עלולים להישבר כשהם מתרחבים ומתכווצים. אם האטימה רכה מדי, החוטים עלולים להימס. צריך חומר שיוכל לעמוד במחזורי החום מבלי לאבד את האטימה שלו.
הבעיה עם מחממים “קנויים”
ניתן למצוא הרבה מחממים שטוענים שהם מסוג IP65, אך למעשה הם משתמשים בחומרי אטימה רגילים. אלו עובדים טוב במחסנים קרים, אך הם לא עומדים בתנאי החימום התעשייתיים.
כדי לעשות זאת נכון, צריך שימוש בחומרי אטימה מיוחדים, חומרים עמידים בפני חום, וכן שימוש באמצעים מכניים לאטימה. אם חוסרים אלו, יהיה קצר חשמלי. זו לא סיטואציה טובה עבור אף אחד.
עצה לגבי ההתקנה
יש כאן חיסרון: מכיוון שהאטימה טובה יותר, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר פשוט לכופף את החוטים לזווית חדה. אם עושים זאת, עלולה להישבר האטימה. צריך לתת לחוטים מעט מרחב, וליצור עיקולים עדינים. כך החומרים האטומיים יעבדו כראוי.