למה החיממים שלכם באור תת-אדום נהרסים כל הזמן (ואיך תיקנו את זה)
אם יש לכם אי פעם גינת תרנגולות, אתם יודעים שזה מקום קשה מאוד עבור ציוד אלקטרוני. בגלל הלחות הגבוהה, עשן האמוניה ושינויי הטמפרטורות הדרסטיים, זה בעצם מעין חדר עינויים עבור הציוד.
הבעיה הגדולה ביותר? נקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה הקטנה שבה החוטים נפגשים עם החיממה, וזו בדרך כלל הנקודה שבה נוצרות בעיות. כשהחיבור הזה נהרס, הלחות חודרת פנימה, ולפני שאתם מבינים את זה, החיממה נהרסת – או, גרוע יותר, נוצר מעגל קצר מסוכן.
הבעיה עם החומרים “זולים” לחיבורים
רוב החיממים הרגילים משתמשים בסיליקון או דבק פשוט בנקודת החיבור. זה עובד טוב במשך שבוע, אך לאחר מכן החיממה מתחילה להתחמם ולהתקרר שוב ושוב. השינויים התמידיים האלו גורמים לדבק הזול להתכווץ ולהישבר. אנו קוראים לזה עייפות תרמית, אך למעשה זה פשוט כישלון של החומר. ברגע שנפתחת סדק קטן, החיבור נהרס.
אנו עושים זאת אחרת. אנו משתמשים בדבקים קרמיים שעמידים בטמפרטורות גבוהות, יחד עם חומרים מיוחדים שמונעים את התכווצות החוטים. חומרים אלו מונעים את הלחות מלחדור פנימה, וכך החיממה נשארת תקינה.
זה קשור ל“נשימה” של החיממה
לא מדובר רק בחסימת המים – זו גם בעיה של איזון. מתכות וזכוכית לא מתרחבות באותו קצב כשהן מתחממות. אם החיבור קשה מדי, הזכוכית נשברת; אם החיבור רך מדי, יש דליפות. אנו משתמשים בחיבורים שמתרחבים יחד עם החוטים כשהם מתחממים. זה מונע את הבעיות האלו.
בדיקה אמיתית
בואו נהיה ריאליים: אף חיבור אינו עמיד לנצח. החוטים שלנו מונעים את חדירת הלחות אל תוך החיממה, אך החוטים עדיין נמצאים בחוץ, בגינת התרנגולות. ותרנגולות אוהבות לנגוס בדברים… אם ציפור נוגסת בחוטים, או שהם נפגעים, אף חיבור לא יוכל למנוע תקלות. ודאו שהחוטים מוגנים, והחיממות שלכם יעבדו כראוי.